הכרעת דין בתיק פ"ל 2492-05-11

מבוא

1.      ביום 3.4.11 בסמוך לשעה 02:15, נסע הנאשם עם חברו מכיוון כיכר אדם לכיוון כללי מחסום ליל. בהגיע הנאשם לכיכר אדם פנה שמאלה לכיוון המחסום וביצע פניית פרסה. שוטרים שהבחינו בו עצרו את הרכב.  הנאשם טען כי טעה בדרך, לטענת השוטרים הוא התנהג בצורה מבולבלת ולחוצה, דבר שעורר את חשדם. השוטרים ביקשו וקיבלו הסכמת הנאשם לחיפוש ברכבו, משלא נמצא דבר ביקשו ממני להסכים לחיפוש על גופו וגם לכך הסכים הנאשם. בחיפוש על גופו נמצאה קופסת סיגריות ובה סיגריה עם חומר החשוד כסם. הנאשם עוכב לתחנת המשטרה, נדרש למסור בדיקת שתן בשל חשד לנהיגה תחת השפעת סמים. הנאשם סירב אך ביקש לבצע בדיקת דם - בקשה שלא נענתה ומכאן כתב האישום שלפנינו.

האישום

2. הנאשם הואשם בעבירות של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיף 62(3) בקשר עם סעיף 39(א)  לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א- 1961 (להלן: " הפקודה"), בקשר עם סעיף 38(1) לפקודה, בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: " התקנות"), בקשר עם סעיף 64ב(ב) לפקודה. הגדרת "שיכור" בסעיף 64ב  לפקודה כוללת גם את " מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן" .

3. סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורהדורש קיומו של "חשד סביר" לשכרותו של הנהג, על מנת ששוטר יוכל לדרוש ממנו ליתן לו דגימת שתן או דגימת דם. יצוין כי קיומו של חשד סביר אינו דרוש עוד בבדיקת ינשוף לאחר שתוקן סעיף 64ב(א1) לפקודה.

טענות ההגנה

4. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. בא כוחו טען, כי החיפוש שבוצע על גופו לא היה חוקי כיוון שלא היה חשד סביר להחזקת סמים.  בנוסף טען הנאשם כי בשל בעיה רפואית ביקש בדיקת דם וסירב ליתן דגימת שתן לעיני השוטר. "הבעיה הרפואית" התגלתה יותר כאי נעימות ותו לא: "חתיכת עור שמתנפחת ברגע שאני עושה שתן וזאת ניתן לראות בבירור זה מפדח וזה לא נעים" (פרוטוקול עמ' 20 ש' 17).

5.      ב"כ הנאשם טען כי השוטר הפר נוהל משטרתי כשסירב לקחת את הנאשם לבדיקת דם כפי שביקש.  לטענתו הנוהל (נ/3) מחייב שוטר להיעתר לבקשת נאשם ובתנאי שקיימת אפשרות טכנית לקחתו לבית החולים, בין אם הסביר הנאשם טעמיו ובין אם לאו.    

6.      ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי המשטרה לא חקרה כדבעי את האירוע ולא גבתה עדות מחברו של הנאשם שנסע עמו ובכך פגעה בהגנתו של הנאשם. אשיב כבר עתה כי אין בטענה זו ממש, לא רק משום שעדותו של החבר אלון לוי אינה קשורה כלל לאישום שבפני - נהיגה בשכרות מכוח סירוב, אלא גם משום שעדותו בפני היתה מתחמקת ומתחכמת ולא תרמה מאומה לנאשם, נהפוך הוא במעט שאמר העד, הוא סתר את עדות הנאשם כאילו הסכים לקחת על עצמו את האחריות לסיגריה החשודה כסם.     

השאלות שבמחלוקת

7.      כאמור, אין מחלוקת כי הנאשם סירב ליתן דגימת שתן, אולם ישלבדוק קודם לכן האם התעורר חשד סביר לנהיגה בשכרות, שכן אם התשובה לשאלה זו שלילית, אין כל משמעות משפטית לסירובו של הנאשם ליתן בדיקת שתן.  

אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית ואכן התעורר חשד סביר לביצוע עבירת הנהיגה בשכרות, יש לברר האם בקשתו של הנאשם ליתן דגימת דם ולא שתן - דרישה שסורבה ע"י השוטר, סותרת את חזקת השכרות מכוח סירוב ויש לזכות הנאשם.   

דיון והכרעה

האם התנהגות הנאשם עוררה חשד סביר לנהיגה תחת השפעת סמים?

8.      ברע"פ 10140/09 בן חיים הוסבר ע"י כב' הנשיאה דאז השופטת בייניש כי:

  "מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי שבו נדרש ביהמ"ש להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה בשאלת חוקיות החיפוש. יחד עם זאת, התנאים בהם יתקיים חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי אינם ניתנים להגדרה ממצה וחד-משמעית. יישום המבחן מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, על המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש ועל ניסיונו ושיקול דעתו המקצועיים של השוטר שערך את החיפוש".

9.      בדו"ח הפעולה (ת/6) של השוטר בן עמי נרשם כדלקמן:

" הרכב הגיע מכיוון כיכר אדם... הבחנתי ברכב מבצע פניית פרסה. הרכב נעצר על ידי. חשוב לציין כי הנהג מסר כי התבלבל בדרך, התנהג בצורה מבולבלת ולחוצה. לציין כי ביקשתי מהנ"ל לבצע חיפוש ברכב והנ"ל הסכים. בחיפוש ברכב לא נתפס דבר. לציין כי במהלך כל החיפוש הנהג הנ"ל היה לחוץ. ובמהלך החיפוש רגלו לא הפסיקה לרעוד. לציין כי בקשתי מהנהג לבצע חיפוש בתחתונים שלו והנ"ל בהתחלה התחיל להילחץ עוד יותר....". (הדגשות שלי - מ.ק.)

             בדומה העיד השוטר בן עמי גם בפני (ראה עמ' 14, ש' 10).